ניצן, בנה של המנוחה, ביום הלוויה

(22/08/2011)

אמא,

לימדת אותנו לשמוח - מיד אחרי שבוכים.

 

לצחוק - גם בזמנים הכי קשים.

 

להמשיך ולהילחם - שנייה לפני שמרימים ידיים.

 

ותמיד תמיד, לא משנה מתי, לזכור להעלות חיוך על השפתיים.

 

אמא, קשה לנו היום. קשה לשמוח, קשה לצחוק, קשה לנו היום להילחם בעצב ובכאב הנוראי הזה.

 

אבל דווקא עכשיו, אם את יכולה לראות את כולנו פה היום, בשבילך. דווקא עכשיו אני מבטיח לך שלא נפסיק לשמוח, לצחוק ותמיד תמיד לשמור לך חיוך גדול על השפתיים.

 

תשמרי עלינו שם למעלה. אנחנו נדאג אחד לשני.

 

אוהבים אותך מאוד.


אביב, בנה של המנוחה, ביום הלוויה

(22/08/2011)

לאמא שלי, לאמא שלנו,


את השורות הבאות, אקריא רק לך הפעם; בניגוד לברכות בחגים, ימי הולדת וכל מאורע משפחתי אחר, אני מתקשה להשלים עם העובדה שבסוף הדברים שלי לא תבואי לחבק אותי, מתרגשת עם עיניים נוצצות ולוחשת לי באוזן: "אביב, איזה ילד מוצלח אתה".

 

פעמים רבות אמרת לנו שאנו, כור מחצבתך, המקור לכוח שלך, מה שגורם לך לקום בכל יום מחדש. אז אמא יקרה, את היא כור מחצבתנו; של יניב, של ניצן, של מרב, של מיכל ושלי; מאז שאנחנו יכולים לזכור את עצמנו, היית שם לאהוב, לחבק, להדריך ופשוט להיות שם. אני חושב שאף אדם לא באמת יכול להבין מה זו אהבה שאינה תלויה בדבר עד שהוא לא זכה לאהבה שלך. אהבת אותנו עד יומך האחרון, וכרגע אנחנו מתקשים להסתדר ולחיות בלעדייך. מאיפה בכלל מתחילים לסכם ולהיפרד? אולי בסיפורו של אותו יום, אי שם בשנת 1995, בו פינו אותנו מהבית בו גרנו ואמרת: "יש אנשים שקופצים מהגג ברגעים כאלה, אבל לי יש את הילדים שלי, יש לי בשביל מה לחיות".

 

ואכן אמא, את כל חייך הקדשת לנו; גידלת אותנו, חמישה ילדים מוצלחים שלך. שמחת בשמחתנו, חיבקת אותנו עד שנרדמנו ברגעים הקשים ואני לא יכול לחשוב על רגע שלא היית שם. אמא שלי, מירה ברטלה, את האדם הכי מיוחד ואוהב שאי פעם הכרתי. יכולת הקבלה שלך ראויה להערצה ולחיקו. יכולת הנתינה שלך היא אינסופית וחוצה מגזרים וקבוצות חברתיות. הפכת כמעט ביעף, לאדם משמעותי בחייו של כל מי שזכה להכיר אותך, וכעת כולנו עומדים המומים ורק מנסים להתחיל ולעכל את גודל האבידה.

 

אמא, את היית רשת הביטחון שלנו, מקור הכוח והאנרגיה הבלתי נדלה, החברה הכי טובה, האדם היקר לנו מכל. בשעות האחרונות, אנחנו מנסים לנשום את האוויר בחלל שהשארת אחרייך ומוצאים את עצמנו נחנקים. הכל נגמר כל כך מהר, בפתאומיות כזאת, ואנחנו זועקים לאלוהים שיחזיר לנו אותך לעוד חיבוק אחד, לעוד שיחת טלפון, לחיוך פרידה אחרון.

 

אני מנסה לכתוב כמה שיותר מהר, כדי לא לשכוח כלום, כדי שאף אחד בעולם הזה לא ישכח את אמא שלי, אמא שלנו, האדם האהוב עלינו מכל, שיצאה לריצת חייה אתמול בשעות הבוקר ולא שבה. לפתע אנחנו מרגישים ממש בתוך סרט, חלום בלהות שלעולם לא נוכל להתעורר ממנו.

 

ניצן אמר שאם היית משאירה צוואה, אז רק היית מבקשת שנדאג אחד לשניה ונמשיך לחיות. אז אמא, אנחנו מבטיחים להמשיך ולגדל את המשפחה שבנית במו ידייך ועם כל כך הרבה אהבה. אנחנו הילדים שלך, בני הזוג שלנו, נועה, דייגו ועינבל, והנכדים שלך שחר מאיה וכמובן בן זוגך אהר'לה שאהב אותך כל כך עד יומך האחרון.

 

אמא שלי, אני כל כך מתגעגע אלייך ועברה רק יממה תמימה. מנסה להריץ בראש תמונות מהחיים שלנו יחד, מהארוחות המשפחתיות, מהשמחות, מהרגעים הקשים והכלל. אולי התמונה שאני מנסה להיאחז בה היא איך מאיה רצה אלייך ביום שישי האחרון והתרגשה לראות את סבתא שהיא כל כך אוהבת. גם אנחנו רוצים לחבק אותך רק עוד פעם אחת. אלוהים אדירים, אפילו לא הספקנו להיפרד ממך כמו שצריך. נותרנו חמישה יתומים שלא מצליחים אפילו להתחיל ולהתמודד עם גודל הכאב. משהו כבה בנו, וכרגע אנחנו מנסים לגשש את דרכנו באפילה ומתחננים למקור אור.

 

אני מתקשה לסיים והליפרד אמא, ולכן זה הולך להיות רק להתראות הפעם. עד שניפגש בשנית. המילים שוטפות את הדף ואני מתקשה לראות מבגד למבול הדמעות ולא מצליח להשלים עם גודל האבידה. פתאום אני נזכר בשיר שכתבת והקראת ביום בת המצווה של מיכל, ובמילים האלה מבקש להיפרד ממך. הפעם לתמיד. 

 

"המלאך הקטן שבא בחלום
לחש בשמחה זה קורה כבר היום
הביטי קטנטונת הכל מתבהר
עוד צעד קטן, זה הופ, מסתדר!
"המלאך הקטן שבא בחלום
פתח לי הדלת, הסיט הווילון
הביטי קטנה, בחוץ כה חמים
עוד צעד קטן ואנחנו שמחים.
"מלאכי הקטן, השבתי בחום
אצלי החלום, איננו דימיון
השמיים הכחילו ואין סערות
כבר הבנתי מזמן שכדאי לקוות".

 

תודה לך אמא שלנו, על אינספור סיבות שנתת לנו להמשיך לקוות, לאהוב ולהיות אנשים טובים בעולם הזה. עכשיו, סוף-סוף, תוכלי לנוח על משכבך בשלום, אשת חיל שכמותך ולא לדאוג לנו. אנחנו מבטיחים לעשות את זה עכשיו בעצמנו.

 

ומהמלאך הקטן שבא בחלום, תשמור על אמא שלנו כי אנחנו כבר מלאי געגועים, כואבים ואוהבים.

 

להתראות אמא, היית גדולה מהחיים האלה וחגגת אותם עד נשימותייך האחרונות.


אוהבים אותך ומאוד מתגעגעים,

יניב, ניצן, מרב, אביב ומיכל.