לודמילה

היא נחמדת זאת הגברת

יום ולילה מנקה

מוסד גדול עבודתה

גם שם קפה מגישה.

בנה שיכור ואין לה כסף

בריאות חסרה לה

והיא בודדת.

 

מסכנה זאת הקטנה

אין לה כלום ולא שמחה.

 

פה ושם היא מזדיינת

סימן שיש תקווה

אני אומרת

היא צוחקת זה שטויות

ואני טופחת לה על שכם

אוכל יש אפשר לשמוח

שוב צוחקת הקטנה

חברתי לעבודה.

אותך אני אוהבת

ככה היא אומרת

ואוחזת בידי

סוד קטן לוחשת לי

עם כל השטויות

עם כל הצרות

הכי אני אוהבת

את הארץ הזאת

והיא לא לבד

לא שמעה

את דבר המשוררת

וגם אני כל הזמן

אומרת

שאין לנו ארץ אחרת.